יש כללים בין שכנים, זה נושא חשוב, מי שבר, מי דרך על הפרחים, מי צריך לשלם על אש שיצאה משליטה. הלוואת כלים,שנשברו,או אבדו. באין כללים,באה מריבה, כשאין חוקים כל דאלים גבר. השכן עם השריריים הגדולים יותר, תמיד יסרב לקחת אחריות. האם בית הדין הוא פיתרון? האם שם החזקים לא שולטים גם כן? עדיין כנראה חוקים וכללים שמכוננים חברה משמרים יותר מערכת חיים הוגנת, וצודקת.
אני אוהבת את הפסוקים הללו, אפשר לשמוע דרכם,את סיפור החיים, היה מרעה בחצר, ולפעמים הוא נכנס והשחית את התבואה של השכנים. לפעמים צריך לשרוף דברים. שכנים דופקים אחד אצל השני,מלווים כלי עבודה. שכן נוסע ומבקש,אתה יכול לשמור לי על העז, והכסף. מערכת חיים.
יש שופט, ואותו כולם מקללים,אפילו שאסור. כי תמיד איכשהו נראה לראובן שהוא העדיף את שמעון ולהיפך. אולי שופט טוב ידע להשכין שלום ופשרה. ועורר פחות שנאה ורצון לקלל.
אני לא חושבת שכתוב פה על אונס נערה, אלה יותר על פרשת אהבהבים חביבה, הוא פיתה,היא התפתתה. התורה רוצה שיהיה לזה המשך. אתה רוצה אותה תתחייב אליה, תשלם לאביה. במפרשים כן מציינים פה אונס. אבל אונס,בתורה הוא כשלא מבקשים רשות מהאבא..
החלקים הנוגעים ביתור בפרק,הם הדאגה לעני,לחלש המצווה להלוות לו, החובה להחזיר לו את המשכון אם הוא תלוי בו. אתה לא יכול לעקל בגד, ובדור שלנו אולי זה גם חשמל? מקרר?
האלמנה והיתום. אלה שאין להם מגן,לא בטוח שיש להם אפילו אפשרות לבא לבית המשפט, עליהם האל מבקש, תזכור לדאוג להם. וגם אם היכולת היחידה שלהם היא לבכות בין ארבע קירות. אני שומע.
אם האמונה באל רק תביא את האדם להאמין שהאל שומע את אלה שהוא פגע בהם,אם היא מונעת ולועוול אחד, מיתום אחד, שווה האמונה הזו.
אל תפגע בגר,במהגר, בחלש, בזה שאין לו אחיזה, וקרובים, ומשפחה פה.
יש תופעה כזו,שככל שקהילה היא יותר תומכת ועוזרת מבפנים, היא יותר דוחה את הזרים לה. לפעמים יש לי נטיה כשאני רואה קהילות מאוחדות ואת החסד שלהם לאמר אוקיי, ככה זה, הדאגה לדומה תמיד תגרום לדחיית השונה.
ואז אני נזכרת בסבא היהודי שלי שהיה היהודי היחיד בכפר, בשנאת הליטאים ליהודים שהיו שם. מסתמא הם והכומר שלהם דאגו מאוד לקהילה החמימה שהיתה שם,רק אל היהודי הזר, הם התנהגו בדחיה. ואז כל ניסיון ההבנה הזה נשמט תחת רגלי. תאהבו את הגר,את החלש,את האחר.כי אתם הייתם גרים, במצריים, ובליטא, ובאוקרינא,וברוסיה, ובגרמניה. וכן אתם יודעים איך מרגיש הזר, שאדם נמדד ביחסי שכנות הוגנים, בלשמור שהכלב לא יקלקל את גינת הפרחים,ושהילדים לא יזרקו אשפה בחדר מדרגות.
האדם נמדד רק ביחס שלו לבני הקהילה שלו, והדאגה שלו לעניים שלו, ואי פגיע בחלשים אבל האדם נמדד גם ביחסו אל הזר, זה שהוא לא משלנו.
אבל את המכשפה, טוב נו אותה חייבים להרוג.